בשנת תשנ"ג פרסמו דוד אסף וישראל ברטל את המאמר 'גלגולו של זנב, מחצרות החסידים אל הסלנג הישראלי', ובו ניסו לפענח את מקורה האטימולוגי של האות ז' ככינוי לאיבר מין זכרי. לאחר דין ודברים הגיעו למסקנה שמקורו האמיתי של הקיצור הוא מן היידיש, והמילה הארוכה יותר קוצרה לאות הראשונה שלה על משקל הקיצור ס"מ לסמאל, כלומר ביטוי מרמז למילה שלא רוצים לומר. הביטוי המרמז יכול להיות לשתי מילים: הראשונה היא זרג, כמו "לזרגג", שמקורה מהמילה "זרק", עברות מודרני למילה "צינור" שבארמית נקרא "זרנוק". השניה, וכאן החידוש, הוא "זנב", שתרגומו הגרמני/יידי הוא "שוונץ".
ראוי לציין של"שוונץ" יש לא רק משמעות של "איבר הזכרות" אלא גם "שוטה". ומשמעות כפולה כזאת יש גם למילה "שמוק" ו-"פוץ", ובאנגלית "dick" ו-"dork". בהערת אגב יש לציין מילת סלנג נוספת בעלת רב-משמעות: "ויזתא", שמצד אחד משמעותה שלומיאל, מצד שני משמעותה איבר הזכרות, ומצד שלישי משמעותה "הקטן" – זו הסיבה שאת איבר המין הגברי מכנים לפעמים "הקטן", וביידיש "שמקעל".
+בונוס, המקור הקבלי של ה-ז' – הרמ"ק בספרו "פרדס רימונים" כותב על איבר המין הגברי: "ויש מי שפירש, הזין הוא יסוד, הוא סוד הברית, והוא סוד השבת. וכמו ששבת עמדה על ששת ימי המעשה, כן בזין עטרה על הוו, והעטרה הזאת היא עטרה שבברית. והיא הברית הנמשכת מהתפארת, שהיא הגוף הנרמז בוו, והזין ברית והחית נקבה, העומדת לקבל ופוסקת את רגליה לקבל שפע הזכר". כלומר מלבד הצורה הטיפוגרפית של ה-ז', הרי שהוא מסמל גם את ספירת היסוד, כלומר את איבר המין. תיקון הברית המפורסם קרוי לפיכך "תיקון היסוד". מקור.
