כיום כשמדינת ישראל קיימת ועבור מי שגדל על ברכי המיתוסים שלה, רק ברור מאליו שתמונת העולם מנקודת מבטה ההיא הנכונה: מדינת ישראל מייצגת את היהודים, ברמת ייצוג כל כך גבוהה, עד שקל להאשים את נאמנותו של יהודי מהתפוצות לאינטרסים של מולדתו, שלעיתים נוגדות את האינטרסים של ישראל, בבגידה בעמו. למעשה, אין ליהודי מהתפוצות מולדת אמיתית משום שמרגע שמולדתו הלאומית הידועה בשם מדינת ישראל קמה, תם עידן הגלות. אלה שחיים בגלות הם אלה שעדיין לא החליטו להצטרף אל אחיהם בישראל, אלה שלא מעניינת אותם ישראל הם בעצם כאלה שהיהדות עצמה לא מעניינת אותם ולכן צפוי להם עתיד לא יהודי (שכן בדורות הבאים הם יתבוללו וייעלמו).
מבחינת הציונים, אם אתה עדיין יהודי ועדיין חי בחו"ל, כאמור זה או עניין של זמן עד שתעלה ארצה, או שסביר להניח שאתה מתנגד לציונות, ואז: א. אתה אוטו-אנטישמי, ב. אתה חי בנחלת העבר, כי כאמור בהווה אין כזה דבר יהודי לא ציוני. להגדרה ב' עונים לרוב חרדים, שבעצם מהותם חיים בנחלת העבר, שכן על פי הציונות, הדת היהודית לא יכולה להגיע ללא ציונות טבועה בה (אם בכלל היא רלוונטית בהווה). וכך בעצם השיח הציוני מוציא מכלל "ישראל", תרתי משמע, את מי שלא מסכים איתו, ומזהה בין להיות יהודי ללהיות ציוני – על כל המשמעויות הדתיות, הפוליטיות והמוסריות שנובעות מכאן. על הרקע הזה, המתנגדים לציונות נאלצים להמיר את ההתנגדות האידאולוגית שלהם לקרב הסברה כלפי אומות העולם על זהותו היהודי.
בשנות האלפיים, להיות יהודי משמעו, שוב, להתנהל בצורה אפולוגטית. כאילו מדינת ישראל לא קמה, הרעיון כאילו שמוסריותו, דתו והנטיות הפוליטיות של היהודי חוזר להיות בעייתי, ואין מנוס מלהעיר את השד העתיק של שנאת ישראל מרבצו משום שאין ברירה: מבחינת הציונים אם אתה לא מסכים אם מדיניותה של מדינת ישראל, הרי שאתה אנטישמי וההתנגדות אליה היא משום שבידוע עשיו שונא ליעקב וכולם נגדנו. מבחינת הלא-ציונים, הציונות עצמה יוצרת את האנטישמיות, ושוב כל העניין הוא נבואה שמגשימה את עצמה.
הספר "ההתנגדות היהודית לציונות" (מאת יעקב ראבקין, פרדס הוצאה לאור, 2014) מתיימר לתאר את התהליך בו נוצרה המציאות הזו, המתוארת, ועל פיה קיים זיהוי בין יהודי לציוני, וכמובן לספר על המחלוקת העקרונית סביב הנושא. בפועל הוא אמנם מספר הרבה יותר על אי ההסכמה מהצד הדתי, מאשר מהצד החילוני, אבל מטרתו היא לסמן על הדמיון בין שתי סוגי ההתנגדות: שניהם לא מסכימים עם הזיהוי של היהודי עם כוחנות, לאומנות, משיחיות ושובניזם פוליטי.
