"המכשף היהודי משוואבך", ספרו של פרופ' יצחק גת (הוצאת הקיבוץ המאוחד במסגרת ספריית "הלל בן חיים") הוא בעיקרו מחקר מיקרו-היסטורי שעוקב אחר המקורות האנטישמיים העממיים של הגרמנים בעת החדשה המוקדמת. הוא עוסק במשפטו של יהודי החצר של נסיכות ברנדנבורג-אנסבך, שסופו בכליאתו לכל שארית חייו, ובמשפט של אחיו, רב הנסיכות שנשפט גם הוא למאסר עולם אך שוחרר כעבור 24 שנים. יחסית לסיפורים של יהודי-חצר אחרים שסר חינם, כמו לדוגמה "היהודי זיס", הסיפור של היהודים הללו, האחים פרנקל, קצת פחות ידוע והרבה פרטים היו חסרים עליו כך שמעבר למחקר מיקרו-היסטורי יש כאן גם עבודת נמלים שלמה שנעשתה על מנת לשחזר את הסיפור ולהוציאו לאור – במקרים רבים יהודים ממשפחת פרנקל המורחבת לא מכירים את סיפורו של אבי משפחתם, שקרה אך לפני 300 שנה. העבודה מרשימה, והספר כולו מציג את הקורות מזוויות שונות, כדי ליצור תמונה מלאה ומהנה לקריאה.
בעקרון, קל מאוד לקשר בין האנטישמיות העממית הקלאסית בגרמניה לבין האנטישמיות הגזענית ששררה בגרמניה כ-200 שנה לאחר מכן, בתקופת הנאצים. בספר מצוטטים מכתבים מהתקופה "הקלאסית" שדומים להבהיל לטקסטים נאציים, ומעבר לכך גם משתמש במקור נאצי שעשה מטעמים מהסיפור בדיוק כפי שגבלס עשה מסיפורו של היהודי זיס (הכותב, אגב, היטוריון מקומי ועיתונאי, הוא בן חסותו של יוליוס שטרייכר מה"דר שטירמר"). ציטוט לדוגמה : "הרוע היהודי מוצא בעולם תמיד תמיכה והגנה בניגוד לטוב… בני העם הזדוני וההרסני הזה מצליחים לרכוש בקלות את אמונן של כל החצרות והרשויות השיפוטיות, כך שמעשיהם ופעולותיהם הארורים, שבהם הם מוכרים וידועים לשמצה בעולם כולו, אינם גלויים לעין".
הקישור יביא אותנו למסקנה ועל פיה המקורות של שנאת היהודים נטועים בעממיות הגרמנית, והדימוי של היהודי היה לאורך מאות פלילי וחסר נאמנות, כך שהנאציזם גדל על מצע בשל ואין כל מפתיע. אבל זה מתבקש. מה שלא נותנים לו משקל הוא שהמחקר הזה מראה שוב, שאולי השלטון לא באמת שש להצדיק יהודים, אבל הטריגר להפללתם הוא לא תמיד חיצוני ולרוב נובע ממתיחות פנים-יהודית. עבודת הנמלים האמורה של פרופ' גת תרמה לנו להבין שזה לא שלפתע השלטון קם בבוקר והחליט שלא בא לו על היהודים, אלא מה שקרה הוא סדרה של תככים, נוכלויות ושחיתויות של אנשים שהשתמשו בשלטון כבכלי על מנת לסגור חשבונות עם יריבים פוליטיים.
ספציפית: א. יהודי-חצר מתחרה שביקש להצר את צעדיו של יריבו או לנקום את העובדה שלא נבחר לתפקיד ייצוגי כלשהוא, הסית נגד היריב ואף הציע פרס כספי למי שיפיל אותו ; ב. יהודי מומר שנכנס לחובות וניסה באמצעות הלשנה לזכות באותו הכסף, וגם למצוא חן בעיני החברה הקולטת אותו ; ג. יהודי מומר שניסה למנוע הפצת ספרי קודש יהודים, ושמר טינה למי שמנע ממנו את מזימתו ; ד. יהודי נוסף שהשתמש בהפללתם של יהודי החצר ואחיו הרב, כדי להמנע מתשלום חוב ולהרוויח על חשבונם ; וכן הלאה. מהרסיך ומחרביך ממך יצאו.
השאלה היא לאילו מטרות משמש המחקר – להנציח את זה שכולם שונאים אותנו והגויים מרושעים כך שאסור להאמין להם אם הם מצהירים שהם נאורים או יותר גרוע מזה "אוהבים את היהודים". או למטרה הנגדית – להוכיח שהגויים לא כל כך גרועים, מפני שהם בסך הכל נעזרים באינפורמציה שלעיתים אף מסולפת, שמגיעה אליהם מהיהודים עצמם, שמביאים על עצמם את השנאה שממנה הם סובלים, בסגנון קמצא ובר-קמצא.
